תוכן

ו) ובזה תבין למה נק' האותיות זו״נ, והיינו משום דזה הרשימו דנקודות שנדחה מכלי הכתר ונפל למטה מטבור הוא בחי' ג' הכלול במלכות, שבחי' ג' הוא ז״א, אלא להיות שז״א זה אינו בחי' חוטם אלא בחי' פה שהיא מלכות, וע״כ נרמז בז״א ומלכות יחד, כלומר ז״א שבמלכות, והבן. אמנם בחי' הד' שהיא מלכות דמלכות נשארה למעלה מטבור. ועתה נתבאר קומת א״ק הנחלק על ג' בחי': בחי' א', הוא כלים דראש עד הפה, דשם לא היה בטישה בין ה״פ לה״מ, להיותם בב' כלים נבדלים ורחוקים זה מזה, וע״כ כל ע״ס דראש הם בחי' א', אמנם הוא רק מפה ולמעלה.
והתפשטות הפה עצמו נקרא גוף להיותו התפשטות דבחי' ה״פ וה״מ הקשורים בכלי אחד, וע״כ נחלק לשנים: מפה עד הטבור הוא רשימו דטעמים ובחי' ע״ב דחכמה שהוא כתר ומטבור ולמטה הוא מקום רשימו דנקודות ובחי' ס״ג דחכמה, כי המסך ס״ג אחור מבחי' ד' לבחי' ג', שבערך האו״ח הוי מיעוט ונסיגה לאחור וכאן מקום עולם הנקודים כמו״ש עוד בע״ה.
והנה נתבאר ב' בחי' בע״ב ס״ג: הבחן א', הוא ע״ב הכולל שהוא א״ק הפנימי וס״ג הכולל שהוא ה״פ: גולגלתא עינים ואח״פ שיצאו מחוץ לא״ק כנ״ל. וערכם זה על זה כמו ערך הכתר על החכמה. אמנם ה״פ דחכמה עצמו דהיינו הס״ג הכולל נחלק לערך עצמו גם כן לע״ב וס״ג, אשר למעלה מטבור נקרא ע״ב כי שם נשארה הבחי' ד', ולמטה מטבור נקרא ס״ג כי שם ירדו האותיות דבחי' ג'.